ירושלים המזרחית

בעקבות כיבוש הגדה המערבית ב־1967 סיפחה ישראל באופן חד־צדדי את ירושלים המזרחית לשטחה בניגוד להוראות המשפט הבינלאומי. פלסטינים תושבי ירושלים קיבלו מעמד של "תושבי קבע" בישראל, ובדרך כלל מעמד זה מעניק להם חופש תנועה נרחב יותר בהשוואה לפלסטינים מאזורים אחרים בשטח הפלסטיני הכבוש, ואף מאפשר להם לשלם למערכות שירותי הרווחה הישראליים, ולקבל בתמורה שירותי בריאות וכיסוי של הביטוח הלאומי. אולם, בתנאים שונים עלול מעמד זה להישלל מבעליו, כך שתישלל ממנו הזכות לגור בשטח הפלסטיני הכבוש, לרבות בירושלים המזרחית, כפי שקרה ליותר מ־14 אלף בני אדם מאז 1967. מרכיבי מדיניות נוספים של ישראל פוגעים ביכולתם של פלסטינים לתכנן ולפתח את יישוביהם וליהנות משירותים המגיעים להם, והדבר פוגע פגיעה נוספת בנוכחותם בעיר. בנוסף, בעבר שימשה ירושלים המזרחית מרכז פוליטי, מסחרי, דתי ותרבותי לכלל האוכלוסייה הפלסטינית בשטח הפלסטיני הכבוש, אך צעדים שישראל נוקטת מנתקים יותר ויותר את העיר מיתר הגדה המערבית ומרצועת עזה.