סיכונים ספציפיים הנשקפים לנשים וילדות בפלסטין
נשים וילדות בשטח הפלסטיני הכבוש מתמודדות עם אפליה ואלימות מבוססת־מגדר, לרבות נישואין בגיל צעיר/בכפייה, אלימות מצד בן הזוג או המשפחה, הטרדה מינית, אונס, גילוי עריות, מניעת משאבים, התעללות פסיכולוגית וסכנת ניצול מיני והתעללות מינית. הגורמים לסיכון כוללים עשרות שנים של כיבוש ישראלי ואלימות הקשורה לסכסוך, הנורמות המסורתיות השליטות בחברה הפלסטינית, ולאחרונה, מגפת COVID-19 וסבב ההסלמה במעשי האיבה במאי 2021.
כ־10% ממשקי הבית מדווחים כי נשים וילדות נמנעות משטחים בקרבת התנחלויות, מחסומים, אזורים קהילתיים ושווקים ותחבורה ציבורית משום שאינן מרגישות בטוחות בהם. כ־31% ממשקי הבית בגדה המערבית ו־19% ממשקי הבית בעזה חוששים לבטיחותן של ילדות ולביטחונן, ואילו 24% ממשקי הבית בגדה המערבית ו־17% ממשקי הבית בעזה חוששים לבטיחותן של נשים ולביטחונן.
את ההשלכות הלא מידתיות של גורמים אלה, התלויים בהקשר שבו הם מתקיימים, על נשים וילדות מחזקות נורמות חברתיות ותרבותיות פטריארכליות, הממשיכות לפגוע בזכויותיהן של נשים וילדות.
יתרה מכך, COVID-19 וסבב ההסלמה בסכסוך במאי 2021 הובילו לגידול במספרם המדווח של מקרי אלימות מבוססת־מגדר. קו סיוע החירום "סווא" דיווח על גידול של 135% במספר הפניות במאי 2021, בהשוואה למאי 2020.
להקשר בשטח הפלסטיני הכבוש נודעו השלכות מזיקות על התעסוקה, ההכנסה וההזדמנויות לחינוך, ואלה מאלצות נשים וילדות, לרבות נשים וילדות עם מוגבלויות, לאמץ אסטרטגיות התמודדות שליליות החושפות אותן לניצול והתעללות נוספים, לרבות חשיפה לסיכון גבוה יותר לניצול והתעללות מיניים.
הסגרים המוטלים בשל COVID-19 הופכים אלימות מבוססת־מגדר לסיכון משמעותי, במיוחד עבור נשים וילדות הפונות אל שירותים מקוונים מרחוק המיועדים לתת מענה לאלימות מבוססת מגדר.
על פי הסקר המעודכן ביותר על אלימות שערכה הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, שנערך לפני מגפת COVID-19, 29.4% מן הנשים (הנשואות או שהיו נשואות בעבר) בגילים שבין 18 ל־64 חוו אלימות ב־12 החודשים שקדמו לסקר – 37.5% בעזה ו־24.3% בגדה המערבית. מבין אלה, 56.6% חוו אלימות פסיכולוגית 17.8% חוו אלימות גופנית, 8.8% חוו אלימות מינית, 32.5% חוו אלימות חברתית, 41.1% חוו אלימות כלכלית, ו־8% חוו את התופעה ההולכת ומתהווה של אלימות מקוונת.
שיעור השכיחות של נישואי ילדים או ילדות בשטח הפלסטיני הכבוש הוא 24%. אמנם, ככלל נצפית ירידה בתופעת נישואי ילדים או ילדות בכפייה בגיל צעיר, אבל עלייה נצפתה באזורים מסוימים, בייחוד בחלקים של רצועת עזה ובאזורים מבודדים באזור C ובירושלים המזרחית.
נשים וילדות עם מוגבלות, נשים וילדות עקורות, ואלה החיות במחנות פליטים חשופות במיוחד לסיכון של אלימות. הניתוק הפיזי מסיכויי תעסוקה והתלות הכספית בבני זוג מותירה להן אפשרויות מועטות בלבד להתפרנס בעצמן, ולפיכך רבה יותר הסבירות שיינשאו ולא ידווחו על אלימות מצד בן זוגן, אם הן עלולות לאבד בשל כך את מטה לחמן הבלעדי.
נשים וילדות בקהילות הנפגעות מסכסוך ועקירה, כלומר עזה, שטח C וירושלים המזרחית, נוטות לסבול משכיחות גבוהה יותר של אלימות מבוססת־מגדר, לרבות תקריות שכיחות יותר של אלימות, התעללות וניצול מיניים מצד בן הזוג, ונישואין בכפייה. קהילות אלה נוטות להתאפיין גם בזמינות וגישה מוגבלות לשירותי הגנה רב־תחומיים. האזורים שבהם היה השיעור הנמוך ביותר משקי בית שדיווחו על זמינות שירותים פסיכו־חברתיים במקרי אלימות מבוססת־מגדר היו ירושלים המזרחית (8.9%), עזה (31.6%) ושטח C (38.8%).
נשים וילדות עם מוגבלויות מתמודדות עם חסמים נוספים המגבילים את גישתן לשירותים, ומציבים אותן בסיכון נוסף. בעזה, ל־58% מבני האדם עם מוגבלויות אין מידע על מניעה ומענה על אלימות מבוססת־מגדר, לרבות איך והיכן למצוא סיוע ושירותים רלבנטיים במקרי חירום.
סבב ההסלמה במאי 2021 החליש את הגישה לשירותים הנותנים מענה לאלימות מבוססת־מגדר – שנפגעו מלכתחילה ברחבי השטח הפלסטיני הכבוש בשל הכיבוש וההגבלות בהקשר של COVID-19 – ובמיוחד בעזה, שבה הוקפאו במהלך מעשי האיבה שירותי המענה פנים אל פנים לאלימות מבוססת־מגדר, כגון סיוע משפטי, תמיכה פסיכו־חברתית, ניהול טיפול תיקים המתמקד באלימות מבוססת־מגדר, ופעילויות הסברה וחינוך אחרות בקהילה. כל המוסדות הממשלתיים נסגרו, לרבות מתקן המקלט ומתקן המעצר לנשים. המקלט ומתקן המעצר לנשים נפתחו בסופו של דבר, אבל בינתיים נותרו קורבנות אלימות מבוססת־מגדר חשופות לנזק נוסף, כשנאלצו להישאר בבתיהן. עבור נערות בנות פחות מ־18 שעדיין עקורות מבתיהן קיים צורך מתמשך להנגיש שירותי תמיכה פסיכו־חברתית, כדי שיוכלו להרגיש בטוחות ולקבל גישה למרחבים שבהם תהיה להן פרטיות.
* הסקירה שלעיל מבוססת על הסקירה הכללית של צרכים הומניטריים 2022; לרשימת מקורות מלאה ראו הערות 63-53 בדוח זה.
מה עושה הקהילה ההומניטרית כדי למתן סיכונים כאלה?
הקהילה ההומניטרית מספקת סוגי מענה רב־תחומיים לשורדות ושורדים של אלימות מבוססת־מגדר, לרבות העצמה כלכלית; שירותי בריאות, שירותים נפשיים ושירותים פסיכו־חברתיים ספציפיים; סיוע רגיש מגדר בתחומי היגיינה ותברואה, כמו בניית שירותים ממוגדרים נפרדים בבתי ספר; שירותי מקלט; שירותי חירום, כמו מתן ערכות כבוד ושוברי מזומן; סיוע בייצוג משפטי; הפניה למגישי מענה שעברו הכשרה בנושא אלימות מבוססת־מגדר וחיזוק מערכת ההפניות הלאומית; ומאמצים להגביר מודעות ומעורבות, לרבות בקרב גברים ובנים, במאבק באלימות מבוססת־מגדר. למידע נוסף ראו תוכנית המענה ההומניטרי לשנת 2022.